יום חמישי, 18 במאי 2017

עוגת שכבות שוקולד



פדיחה א' ופדיחה ב',
כך קראנו לעצמנו 
במשך שנות הרווקות הארוכות,
היא, אחותי, 
שאינה נשואה ומעל גיל 30,
ואני, ההומו.
עושים בושות למשפחה.

אחד אחרי השניה,
הם נישאו 
והקימו בית
והביאו ילדים,
אחינו הרבים.
ורק אנחנו 
המשכנו לתת צ'אנסים 
לשלל בחורים לא נכונים.
מנסים ומאמינים.

והנוצות שבהן התהדרנו
תמיד נחשבו בעיניהם,
עיני הבחורים הלא נכונים,
כסמרטוטים בלויים.
כי אשה לא צריכה להיות דעתנית,
והומו, מוטב שיהיה גברי.
ובכל זאת המשכנו 
כי לא ייתכן ש
רק אנחנו מבינים.

אז הקפנו את עצמנו
בחברים טובים 
ובעצמנו.
אני נאחזתי 
באותה דירת שותפים
במשך תשע שנים,
בזמן שהיא עברה דירה 
בכל שנה,
בכל פעם מתקרבת 
עוד טיפה, 
עד שהפכה 
לשכנה שממול -
הוצא את הראש מהמרפסת
ונופף לשלום.

איך זה שעוד לא חטפו אותך?
ומה בחור כמוך
עושה באתר כזה?
משהו כאן לא מסתדר.

ואז פתאום 
בשנה אחת קסומה
הכל הסתדר
כמו שצריך
ובסדר הנכון.
כי כמה שרציתי אהבה,
רציתי קודם כל 
שתהיה לה.
אני האח הצעיר, 
קטן ממנה בשש שנים, 
יש לי זמן.
קודם כל תורה.

דניאל לא היה אמור להתקיים.
כי בעולם הזה שלנו
לא קורים ניסים.
חייבים להתפשר.
וגבר שהגיע לגיל שלו
ולא התחתן
משהו בו בטח דפוק,
לא?
איך זה שלא חטפו אותו עד עכשיו?
ואת, אחרי 15 שנה 
של בחורים לא-נכונים,
את עוד מצפה לנסיכים?

ובאמת, רגע לפני
היו לה שני טלפונים ביד,
שני בחורים מאחד האתרים.
והטלפון לראשון 
התברר כאסון.
כבר יצאו בעבר, מסתבר
ולא זוכרת מה בדיוק היה,
רק שהיה נורא.

זהו, חשבה,
נגמרו כל הבחורים.
הגענו לשלב המיחזורים.
אפשר לסגור את העיר.
אבל עוד היה לה ביד
מספר של הבחור השני.
וחייבים לשמור על אופטימיות.

שבוע אחר כך,
כשבדייט השני 
הוא הציע לאפות לה 
עוגת יומולדת (!),
רשמתי לעצמי
שהבחור הזה שונה.
הוא נשמע כמו אחד שמבין.
ובאמת הוא הבין.

ובתוך שנה
הם היו נשואים 
ובהריון.
בתוך חמש שנים 
כבר היו שלושה ילדים.
בשנה השישית
דניאל נפטר.

רגע, רגע,
מה?
תחזור אחורה.
כל זה היה מהר לי מדי.

כן, אני זוכר
שגילינו שחלית,
וכן, הייתי שם כל הזמן
בחצי השנה שדעכת,
אבל אולי זה בכלל לא
היית אתה?
איך זה בכלל הגיוני
שהיית אתה?

ואפילו יום אחרי השבעה,
כשבאתי לסדר 
את ארונות המטבח שלכם,
עדיין חשבתי שאמצא אותך.

בכל הבלגן האינסופי
של המצרכים במזווה
גיליתי חצי שקית קקאו פתוחה,
ואז עוד אחת ועוד אחת,
ובחצי השקית הרביעית
כבר חשבתי לעצמי 
שזה כל כך טיפוסי לך.
יותר קל לקנות שקית חדשה
במקום לחפש את הקודמת הפתוחה
בתוך כל הבלגן האינסופי הזה שלך.
וכבר תכננתי איך אני
אצחק עליך
איתך.
ואז פתאום כאב חד מפלח
כשחוזרת ההכרה
שאינך.

ואני רוצה פשוט לצרוח,
לתוך כרית, לתוך ארון, מחוץ לחלון -
עוד אפשר להחזיר אותך.
כל זה היה מהר מספיק,
בשביל שנוכל לחשוב שזה היה
בסך הכל חלום רע.
כמעט שלא התקדמנו 
מאז שהלכת.
אתה יכול לחזור 
בדיוק למקומך.
לא חשוב כל הכאב
העיקר שחזרת,
והנה אתה.


אתה זוכר איך שאז,
כשחזרתי לנהוג,
לא הייתי מוכן שאף אחד יישב לצידי?
אף אחד, פרט לך.

אתה כבר יודע
איך אנחנו במשפחה.
משוגעים, נו.
לכל דבר חדש או לא מוכר
או בכלל
מגיבים קודם כל בעצבים.
קודם כל מתרגזים,
ורק אחר מפנים מקום
לרגשות הנכונים.
ואיך אני אצבור ביטחון בנהיגה 
עם אחד מהאחים שלי?
זה ייגמר בתאונה.

אבל לא איתך.
כי איך אפשר לכעוס עליך, דניאל.
אתה כולך כזה נשמה טובה.
היחיד שהייתי מסוגל
לשמוע ממנו ביקורת 
מבלי לרצות לדקור אותו בתגובה.
הרי מי יחשוד בך
בכוונה רעה?

ועד היום 
אני שומע דניאל קטן בראש
מבקש ממני לספור עד עשר
לפני שאני חותך נתיב
כי אלוהים ישמור, דודו,
אתה נוסע טוב, אבל
רק תשים לב 
למכוניות שבאות.

ואני מודה שתמיד
ספרתי רק עד ארבע,
אבל בכל זאת ספרתי,
ורק בזכותך.

ואז נסיעות אינספור
למושב בשבת בבוקר.
שבהן לרוב חשתי צורך
לתווך לך את אחותי,
להסביר לך איך 
הראש שלה עובד -
שהעצבים מגיעים בגלל
כל כך הרבה אהבה.
ולהסביר איך עוזרים לה 
לרדת מהעץ.

וגם אתה בשיחה 
סנגור כנגדי,
פרקליטו של בן זוגי
בימים של ויכוחים,
ניסית להסביר לי 
איך עובד הראש 
של בן זוג שמתמודד
עם כל כך הרבה עצבים
מכל כך הרבה אהבה.
ולשכנע אותי 
לרדת מהעץ.

זה לא הוגן, אתה יודע.
וזה מכעיס ועצוב ומכאיב ונורא.
ואיך אפשר עוד להגיד
"יהיה בסדר",
אחרי שהלכת ודעכת,
ודווקא אתה?

אין יום שעובר, 
שבו דמותך לא נשקפת,
בכל פעם מחדש מופתע להיזכר שכבר אינך,
לא מבין איך הזמן לא עצר מלכת,
רק מצמצנו וכבר 
נפער חור בנשמה.


היום הוא יום השלושים לפטירתו של דניאל, גיסי האהוב והיקר, ומחר הוא תאריך ההולדת העברי שלו. הוא היה אמור להיות בן 45. דניאל שנא ירקות, ואכל בעיקר בשר. כך שחוץ מניוקי בפסטו, המכנה המשותף בינינו היה בעיקר קינוחים. ויותר מכל הוא אהב שוקולד. אבל לא סתם שוקולד פושטי. זה איכסה. רק שוקולד פלצני. דניאל גם למד קונדיטוריה בעברו (ועבד בהייטק כמובן), אבל ברוב שנות היכרותנו, לחץ העבודה ועומס גידול הילדים הותיר לו פנאי רק לאפות עוגות שוקולד לימי הולדת. ולכן בפוסט לזכרו לא היתה אופציה אחרת מלבד עוגת שוקולד. בלי רכיבים שהוא היה פוסל על הסף (כנראה) ועם שוקולד מריר איכותי (אבל מהשוק). וכדי שתהיה קצת יותר מיוחדת מהרגיל ¬– עם שכבות.

המקור לעוגה הגיע מהווידיאו הוויראלי הזה, אבל הכמויות שבמתכון נראו לי משונות, ובדיעבד כנראה שגם צריך להכפיל אותן כדי להגיע לעובי הפרוסות שמופיע בסרטון. בנוסף, אינני חסיד של קרם על בסיס חמאה, ובפרט טבעונית, אז הלכתי על שתי אופציות פשוטות, שונות בתכלית מהמקור וכנראה טיפה יותר בריאות. העוגה אינה מסובכת להכנה, אך כדאי להיערך איתה לילה מראש, כי היא במיטבה אחרי צינון ממושך.

רכיבים:
לעוגה (תבנית בקוטר 22 ס"מ):
3/4 כוס קמח
1/2 כוס קקאו
1 כפית אבקת אפיה
1 כפית תמצית וניל
חצי כוס סוכר
רבע כפית מלח
1.5 כוסות חלב שקדים (או 2/3 כוס שקדים שטחנתם בבלנדר עם 1.5 כוסות מים)

לקרם:
200 גרם שוקולד מריר
1 פחית קרם קוקוס (17% שומן לפחות) או 1 חבילה טופו משי + 2 כפות קורנפלור

אופן ההכנה:
מכינים את העוגה:
  1. מחממים תנור ל-180 מעלות
  2. מערבבים את כל הרכיבים היבשים לעוגה
  3. מוסיפים את חלב השקדים ומערבבים היטב
  4. יוצקים לתוך 2 תבניות אפייה מרופדות בנייר אפייה (אני השתמשתי בתבניות חד פעמיות מנייר, כך שלא נזדקקתי לנייר אפייה)
  5. אופים במשך חצי שעה (אם שתי התבניות לא נכנסות במגש אחד, אפשר לאפות אחת מעל השניה על טורבו)
  6. מוציאים את העוגות מהתנור ומניחים בצד שיצטננו

מכינים את הקרם:
  1. בסיר קטן ממסים את השוקולד המריר על באן מארי (כלומר הסיר עם שוקולד נח בתור סיר שני עם מים רותחים)
  2. בגרסת הקוקוס: שופכים את קרם הקוקוס (שכבה מוצקה + נוזלית) לסיר השוקולד המומס ומערבבים היטב. מצננים כעשר דקות 
  3. בגרסת הטופו: מעבירים את הטופו-מיש לבלנדר עם השוקולד המומס ושתי כפות קורנפלור. טוחנים למרקם חלק
  4. יוצקים חצי מהמלית על גבי אחת העוגות (רצוי כשהיא בתוך התבנית כי זה נוח יותר)
  5. מפרידים בזהירות את העוגה השנייה מהתבנית שלה, ומניחים אותה על גבי העוגה עם הקרם
  6. מצפים את השכבה השנייה ביתרת הקרם
  7. מצננים במקרר לכארבע שעות לפחות (בפרט בגרסת הקוקוס שזקוקה לזמן כדי להתמצק), שלא לומר אפילו לילה

יום שישי, 31 במרץ 2017

חמוצים



לחמוצים יש קונוטציה שלילית
על לא עוול בכפם.
חבל שמלפפונים חמוצים,
למשל,
מתוארים באותה מילה כמו
אנשים שתמיד לא מרוצים,
וחולקים שורש
עם פספוס והחטאה.

כי בימים טרופים אלו
כשאני ישן עם נעליים,
בודק בתכיפות את הטלפון
שלא אחמיץ קריאה להזנקה,
דווקא החמוצים מציעים 
עוגן של יציבות.

לפני מיליון שנה
או שלוש שנים,
יכולתי לקבוע חופשה
בהתראה מראש של חצי שנה.
ולפני מיליון שנה
או כמה חודשים
יכולתי לקבוע עם חברים
לעוד שבוע 
בבטחה.

אבל עכשיו 
להתחייב על מחר
זו יומרה לא קטנה,
שמצריכה שלל כוכביות 
ואותיות קטנות
שייתנו פתח להברזות.
כי כשישנים עם נעליים,
נזהרים לא לחשוב 
כל כך רחוק.

ובכל זאת 
בכל שבוע 
אני כובש חמוצים 
כי עבורי 
זו הבעת אמונה,
שמה שלא יקרה,
חלילה וחמסה,
אנחנו נהיה 
כאן 
בעוד כמה ימים לפחות,
לפתוח את הצנצנת,
כשהם כבר יהיו 
חמוצים לתפארת
ונוכל לדלות אותם
במזלג הישר לפה.

לכן כשאני חותם את הצנצנת
בבזיקת שמן זית קלה
יש תחושה קטנה
של אמירת תפילה.


ובכל זאת 
לא הכל חמוץ מסביב,
הרי רק לא מזמן
עברנו שוב דירה.
והחלפנו ארונות מתקלפים,
אסלה מתנדנדת
ואפלולית עגמומית,
באור ושלווה 
ומלא ירוק בעיניים
ועץ לימון גדול,
שצועק לי מהמרפסת לבוא 
ולנער אותו לשווא
כי פירותיו 
לעולם לא ייפלו.
ולצידו 
העץ הכי עליז בעולם
שמכה בשמיים 
עם מיליוני פרחים 
צפופים בוורוד
והשם הכי חמוד
שמי שמע עליו בכלל -
ט-ב-בו-יה.

ונעים לנו בדירה אפילו ש
כבר הייתי צריך לאפות 
עוגיות לכל השכנים
כי לכל אחד מהם 
שמרנו אסון קטן משלו.

לאחד התקנו בלוני גז 
בטעות במקום שלנו,
לשני החלפנו שם לא נכון
בחשבון החשמל,
ולדיירי הקומה הראשונה
המטרנו גשם זכוכיות
בבוקר של שבת שמשית.

הכצעקתה?

בעודי מדלג בחינניות,
כמו לכלוכית בסרט דיסני,
בין מכונת הכביסה
למברשת השיניים 
לציפורים המצייצות -
יעיל, יעיל, יעיל!
בעטתי בטעות
בסולם המתכת
שנקש נקישה קטנה
בזגוגית העדינה
מדי לטובתה
וטובת כולנו.

ואז שואה וגבורה.


אבל לא הכל כל כך שברירי,
הנה אני ואורי
חגגנו השבוע
שש שנים להיווסדנו.
ולא שלא רבנו
יום קודם לכן
בדמעות ושיחה 
ושיחה ושיחה.

כי כשכואב לי, אני כמו
סמרטוט רחצה
ספוג במילים ארוכות,
וחייב לסחוט אותן מתוכי,
לשטוף איתן את כל הבית
שאוכל לגרוף אותן החוצה
להתנקות מכל מה 
שערער אותי.

אבל מה זה ריב אחד
לעומת הנצח
או שש שנים
ואינשאללה עד 120.

ויום למחרת 
כבר צעדנו שנינו
על חוף הים
לעבר האופק
או ארוחת בוקר מאוחרת
וממנה לקינוח
במקום אחר,
ואז למנוחת צהריים
(שבה הוא נמנם
ואני תליתי כביסה).
והבית היה נעים ושליו
כמו אחרי ספונג'ה טובה.

שהרי אנחנו כמו כלים שלובים,
הוא ממלא אותי 
בפסטה ברוטב עגבניות
כשאני חוזר הביתה,
או ברוקולי בתנור
כשאני ממהר לצאת עבודה,
או סתם פתיתים
תמיד.
ואני משיב לו 
בעוגיות או 
מג'דרות או 
קציצות או 
חמוצים
(שהוא מבקש ממני במיוחד
כי זה עושה לו 
*זהירות מילה קשה*
קקי-פלאים).




אורי אומר לי שצריך להפסיק עם פוסטים מבכיאים. ושוב אני חש צורך להתנצל ולאזן עם קצת דברים משעשעים. אבל זו דרכי להתמודד עם תקופות לא קלות. שקצת באו לי בצרורות. וזו גם הסיבה העיקרית שלא הייתי פה מאז ינואר. אבל אינשאללה אמן גם זה יעבור.

כמה הערות מקדימות:
  • המתכון שלפניכם מוכן בתוך ארבעה-חמישה ימים ומניב חמוצים מהזן הקראנצ'י. 
  • יש הטוענים שאפשר להפחית במליחותם, אך אני אוהב אותם כך בדיוק (ואינני לבד בדעה!). 
  • המהדרין ידרשו מכם לעקר צנצנות ואז לחתום אותן בשכבה של שמן. אין לי כוח לזה, וממילא אני מחלק צנצנות לאחיותיי ומחסל את מה שאצלי בצ'יק. כך שלצריכה של שבועיים, אני מפרגן לכם גם בלי לעקר צנצנות ועם מעט שמן זית רק לתיבול.
  • נותני הטעם העיקריים הם עלי הדפנה, חומץ התפוחים והשום - אל תוותרו עליהם. 
  • גרגירי הכוסברה השלמים רשומים כאופציונליים, אבל קחו בחשבון שאצלי הם התחבבו מאד על אנשים שונים, כי הם ברי כרסום, אז כדאי להוסיפם, אם יש בסביבה. 
  • אני כובש כאן מיני ירקות, אבל אותו תיבול יעבוד מצויין גם עם מלפפונים.
  • כמויות התבלינים המפורטות מטה הן לכיבוש של כל הכמות הגדולה מאד הזו. אם רוצים פחות - אפשר להפחית בתבלינים.
  • הערה חשובה: אני לא תזונאי. העירו לי ששימוש במים רותחים, חומץ ושמן פוגע בערכים הבריאותיים של הכבישה. אז קודם כל המתכון הזה בהחלט יעבוד גם אם תמסו את המלח במים קרים. לגבי יתר הדברים - קטונתי. דאגתי רק שיהיה לי טעים, ואיכשהו זה גם עשה לי נעים בבטן (בהחלט ייתכן שזה פסיכוסומטי :-) )

רכיבים:
1 כרובית קטנה
2 פלפלים אדומים גדולים
2 גזרים גדולים
5 גבעולי סלרי עם עליהם
10-15 שיני שום
10 עלי דפנה
חומץ תפוחים (אני משתמש באורגני)
מלח גס
2 כפות גרגירי כוסברה שלמים (אופציונלי)
½ פלפל ירוק חריף (אופציונלי)
שמן זית

אופן ההכנה:
  1. מרתיחים קומקום מלא
  2. מפרקים את הכרובית לפרחים בגודל ביס
  3. פורסים את הגזר לטבעות בעובי 2 מילימטר
  4. פורסים את הפלפל האדום לרצועות ברוחב חצי סנטימטר
  5. קוצצים את גבעולי הסלרי גס מאוד
  6. קולפים את שיני השום וחוצים אותן
  7. מפזרים חלק מהתבלינים בתחתית של צנצנת גדולה או קופסת פלסטיק גדולה עם מכסה
  8. מתחילים לסדר את הירקות, קצת מכל סוג בתוך הצנצנת, ומפזרים ביניהם שיני שום
  9. כשהצנצנת/קערה מלאות ב-⅔ מגובהן, מתחילים למלא נוזלים. בכוס רגילה שמים כף (לא גדושה) של מלח גס, ממלאים אותה במים רותחים וממסים את המלח. שופכים לתוך הצנצנת/קערה. על כל כוס מי מלח מוסיפים 2 כפות של חומץ תפוחים. נעצרים קצת לפני גובה הירקות.
  10. ממשיכים למלא את הירקות ודוחסים כמה שיותר פנימה, שיהיו צפופים
  11. ממלאים שוב במי מלח וחומץ לכיסוי הירקות, ובוזקים מעל בזיקה נאה של שמן זית.
  12. אם בחרתם בקערה ולא צנצנת - כדאי לשים מעל כל הירקות צלחת שתוכל ללחוץ עליהם, אבל בגודל שלא יפריע למכסה
  13. סוגרים את הקערה/צנצנת ומניחים בפינה מוצלת לארבעה-חמישה ימים, שמהלכם מנערים/מטלטלים אותה מדי פעם (אחת ליום נגיד)



יום חמישי, 12 בינואר 2017

מרק שעועית תירס מקסיקני


ינואר 1997.


השנה תהיה שנה לא רעה.

כיתה י"א
יתום טרי מאם.
אבל השנה תהיה לא רעה.

בכל בוקר
אקח את האוטובוס
לבית הספר.
אבל בחזור
אצעד לפעמים הביתה
ארבעים דקות
דרך השדות.

גם השנה אבריז מהטיול השנתי
כהרגלי,
כי עדיף ככה.
ואבריז גם מהגדנ"ע
מאותה הסיבה.
לפרנסתי אמשיך לנקות
את בית הקשישים במושב
תמורת 100 שקל לחודש.
ואדפיס עבודות בתשלום
שלושה שקלים לדף.

השנה אקנה את הדיסק הראשון שלי -
OK קומפיוטר של רדיוהד.
ובפעם הראשונה,
שאגיע לשיר מספר 9,
אחשוב לעצמי
"קניתי דיסק של מסוממים!".
אבל זה יעבור לי.

ובסוף השנה
אתאהב בבחור
בפעם הראשונה.
הוא יהיה המורה לפסיכומטרי,
סטודנט בן עשרים לרפואה
וחמוד נורא,
ותהיה לו חברה.
כך שהוא לעולם לא יידע.

סך הכל שנה לא רעה.

ינואר 2007.

השנה תהיה שנת התחלה.

סטודנט בסוף התואר
רווק עם ותק,
והשנה תהיה בסימן התחלה.

השנה יישבר לי הלב
ברעש גדול
אחרי שנתיים של המתנה.
וכל שיהיה לי לנחמה
זו הספונג'ה שאחרי.

אבל השנה גם אקח עצמי בידיים
ואצית את הגפרור
שיביא לי בסוף אהבה.
נשמע פיוטי,
אבל זה כולה אתר אינטרנט,
שיביא לי בחודש מאי
בחור ראשון חמוד,
ובאוקטובר
בחור שני חמוד
אך מאנייק,
ואחריהם תחכה לי עוד
דרך ארוכה.

השנה אפסיק לקנות דיסקים
באיחור משמעותי.
יהיו לי קאזה וסולסיק,
כך שאוכל לשמוע
הרבה יותר מוזיקה חדשה,
אבל בפועל אשמע
באותה המידה.
ואלבום השנה שלי
(כי כבר לא אומרים דיסקים)
יהיה סטרוברי ג'אם
של אנימל קולקטיב
(שבאופן מפתיע
גם תעזור להביא לי אהבה.
אבל עד שזה יקרה,
יש עוד דרך ארוכה).

השנה אשתדרג בעבודה
מהאופן ספייס הקולני
במוקד שירות הלקוחות
לעבודה עם נוף לים,
במשרד רק שלי
ושל השותפה עם הצמה.
וכל יום אסע בקו 20 לרכבת מרכז
ומשם אלך ברגל
10 דקות עד עזריאלי.
אבל בחזור
אצעד הביתה
את כל חצי שעת ההליכה.

ובאמצע השנה
אסיים את התואר
הכל כך מעשי
בהיסטוריה ובלשנות.
ולא אהיה בלשן
וגם לא היסטוריון,
ועדיין לא אדע
מה ארצה להיות כשאהיה גדול.
אבל אוותר לעצמי לעת עתה,
כי גם אם עוד אין לי תשובה,
מותר לחכות עם השאלה.
וממילא היא לא תיפתר עד סוף השנה.

ובכל זאת, שנה של התחלה.

ינואר 2016.

השנה תהיה שנה לא פשוטה

עובד כבר שלוש שנים בעיתונות כלכלה.
תפוס ואוהב, בזוגיות ארוכה.

אבל השנה תהיה שנה לא פשוטה.

השנה אתחיל להתאמן
על להפסיק לפחד מלפחד
בצעדים מדודים,
עקב אחר אגודל.
אתאמן על נשימה סדורה
וארשה לעצמי
להסתמך על עזרה.
ועל הדרך גם איזכר 
שביציאה מהארון,
כל ארון שלי לפחות,
טמונה הקלה,
שהיא לפחות צעד אחד
בדרך של התמודדות נכונה.

וגם השנה
יהיו בתי חולים
וימים נוראים
לאנשים אהובים.
והמון דאגה.
אבל גם סיבות טובות לתקווה
ורגעים של נחמה.

השנה לראשונה
אעבוד מחוץ לתל אביב,
כשמקום העבודה
ינדוד לרישון.
ואסע לשם בקו 126
אבל אחזור תמיד בטרמפים.
ולקראת סוף השנה
אפילו יהיה לי אוטו זמני
לכמה חודשים
שיבהיר לי שכנראה
הגיעה השעה.

השנה אמשיך לשמוע
מוזיקה חדשה.
לא בכמויות של
לפני עשר שנים,
אבל מכובד לגילי
בכל זאת.
ואלבום השנה יהיה
בלאקסטאר של דיוויד בואי,
שמי-היה-מאמין
יילך לעולמו בעוד דקה.

השנה גם אעבור
תפקיד בעבודה
לתחומי עניין חדשים
וקצב נכון של עשייה.
וסוף כל סוף
אסיים את התואר השני
אחרי מיליון שנה
של מריחה
בהצלחה.

ובדרך אאמץ
מנטרה של חברה
שתזכיר לי בהקשר של
החלטה חשובה -
שזה שאני טוב במשהו
לא אומר שאני צריך לעשות אותו.
ובהחלט ייתכן
שכל האנשים
שעושים פרצופים,
ממש-ממש לא מבינים,
או לכל הפחות
סתם לא מעניינים.

ובכל זאת שנה לא פשוטה.

---------

ינואר 2017.

השנה תהיה שנה יותר טובה.

היא תתחיל בדמעות,
אך תימשך בהקלה.
כי אין לה ברירה.
כי ככה החלטתי.
כי חמסה חמסה חמסה.
וכי זה יעד בר-השגה.

העיקר שתהיה יותר טובה.


הפוסט שלפניכם הוא תולדה של שיתוף פעולה שזממתי עליו ארוכות – עם האחת והיחידה מורקייק! קודם כל בגלל שאני חב לה חוב של תודה על זה שלפני מיליון שנה, כשהבלוג שלי היה בן כמה חודשים, צעיר ואנונימי, היא היתה הראשונה שגילתה אותו, פרגנה לו בפייסבוק והפיצה את הבשורה (סנדקית!). ושנית כי היא מהממת ומצחיקה, והבלוג שלה מהמם ומצחיק, והיא שונאת את רוב הירקות, כך ששמחתי לאתגר!

זה השלט שקיבל את פניי!
בסוף יצא שהחלטנו על מרק. כי חורף. שזה עדיף על התכנון המקורי של לטגן משהו לחנוכה. כי לא הייתי (היינו?) עומד בדדליין. והוספנו קרקרים. שיצאו יותר כמו עוגיות אמממ לעיסות, אך טעימות! ואצבעות לימון-בננה (שבביקור שלי היו בגרסת פאי)מ-ה-מ-מ-ו-ת. חושו לבלוג של מור כדי להיחשף למתכון המשובח שלהן!

קרקים בנוסח עוגיות!


אצבעות לימון-בננה בנוסח פאי!

עכשיו, בהחלט ייתכן שמה שמור בעיקר תזכור מהביקור שלי זה איש משונה שביקש ממנה רשות לנער את הסלרי השטוף בחלון (כי זה יותר הגיוני ויעיל!), אבל למה להתקטנן? שהרי היה בביקור הזה גם מרק! מקסיקני! משובח! עם ירקות! וסימני קריאה! שמבוסס רובו ככולו על המתכון הזה.

ולטובת הקוראות/ים אני מציע אותו בשתי גרסאות הכנה: אחת ארוכה יותר, שבה כמובן נקטתי, עם שעועית יבשה שמשרים ומבשלים, ובעיקר רסק עגבניות צלויות ביתי שהכינותי מראש. השניה עם שעועית קפואה ורסק עגבניות מוכן במקום. מה אומר לכם? עגבניות צלויות זה טעם החיים. אני ממליץ לכם לצלות כל הזמן עגבניות בבית, ולעשות כמויות של רסק/רוטב, שישמש אתכם לקציצותלזניה, שקשוקה, פיצה, חריימה (טופו כמובן) ומה לא. אבל מותר לכם להתעצל ולהשתמש ברסק מקופסא. אני לא שופט.

רכיבים (8 מנות):
2 כוסות שעועית שחורה יבשה או שעועית אדומה קפואה
פחית גרגרי תירס (335 גרם או 2 כוסות)
8 עגבניות טריות או 1/2 ק"ג עגבניות שרי או 2 כפות גדושות רסק עגבניות / ממרח עגבניות מיובשות
5 גבעולי סלרי, כולל עלים
2 גזרים
בצל גדול
6 שיני שום
2 כפות כמון
1 כף צ'ילי גרוס יבש (אופציונלי)
צרור קטן של כוסברה
1 לימון (אופציונלי)

אופן הכנה – בגרסא הארוכה (שעועית יבשה + עגבניות טריות + 2 סירים):

לילה לפני:
1.   משרים את השעועית בהמון מים למשך הלילה
2.   מחממים תנור ל-200 מעלות
3.   חוצים את העגבניות הטריות / עגבניות שרי. מניחים בקערה, בוזקים 2 כפות שמן זית וממליחים. מערבבים היטב
4.   מסדרים את העגבניות החצויות על תבנית עם נייר אפיה, כשצדן החתוך כלפי מעלה
5.   צולים את העגבניות במשך 40 דקות
6.   מצננים את העגבניות וטוחנים אותן למשחה חלקה בבלנדר

ביום ההכנה:
7.   מבשלים את השעועית שהושרתה בסיר בנפח 5 ליטר מלא במים רותחים (ללא מלח!) במשך שעה
8.   חצי שעה לאחר תחילת הבישול של השעועית: קוצצים את הבצל ומטגנים אותו עד להזהבה בסיר נפרד, גם כן בנפח 5 ליטר
9.   קוצצים את הגזר, הסלרי והשום ומוסיפים לסיר. ממשיכים לטגן במשך כחמש דקות, ומערבים מדי פעם
10. כשהשעועית התרככה, מעבירים חצי מהכמות לבלנדר, כולל הנוזלים, וטוחנים ביחד עם 6 כפות גדושות של מחית העגבניות הצלויות 
11. מוזגים לסיר עם הירקות את השעועית הטחונה, השעועית הלא-טחונה שנותרה בסיר, גרגירי תירס ותבלינים יבשים (כלומר כל הרכיבים חוץ מהכוסברה הטריה והלימון). מביאים לרתיחה, מנמיכים את האש, מכסים ומבשלים עוד 20 דקות
12. מכבים את הסיר. סוחטים את הלימון למרק ומערבבים (אני שכחתי מזה בכלל, ויצא טעים גם בלי).
13. מגישים בקערה ומפזרים כוסברה טרייה קצוצה מעל

אופן הכנה – בגרסא הקצרה (שעועית קפואה + רסק עגבניות + 1 סירים):
1.   משרים את השעועית בקערה מלאה במים רותחים
2.   קוצצים את הבצל ומטגנים אותו עד להזהבה בסיר בנפח 5 ליטר
3.   קוצצים את הגזר, הסלרי והשום ומוסיפים לסיר. ממשיכים לטגן במשך כחמש דקות, ומערבים מדי פעם
4.   מעבירים חצי מכמות השעועית לבלנדר, כולל הנוזלים, וטוחנים ביחד עם רסק העגבניות / ממרח העגבניות המיובשות. אם קשה לטחון - מוסיפים עוד מים
5.   מוזגים לסיר עם הירקות את השעועית הטחונה, השעועית הלא-טחונה, גרגירי תירס ותבלינים יבשים (כלומר כל הרכיבים חוץ מהכוסברה הטריה והלימון). מביאים לרתיחה, מנמיכים את האש, מכסים ומבשלים 40 דקות
6.   מכבים את הסיר. סוחטים את הלימון למרק ומערבבים (אני שכחתי מזה בכלל, ויצא טעים גם בלי).
7.   מגישים בקערה ומפזרים כוסברה טרייה קצוצה מעל