יום שני, 18 באוגוסט 2014

קציצות כרובית ותרד


קיץ זו עונה בעייתית.

פעם מזמן
חזרנו מאירוע בתל אביב
בקיץ חם
ובדרך למושב
אבא שלי נרדם על ההגה.

ובעודנו סוטים מהשוליים
ומידרדרים לעבר מותנו המשוער
(חמסה חמסה חמסה!)
מצאנו לנו זמן
לריב משפחתי.

אני צרחתי בהיסטריה,
אבא שלי צרח עליי 
שאפסיק לצרוח בהיסטריה,
ואחותי צרחה על אבא שלי
שייתן לי לצרוח בהיסטריה
כי בכל זאת,
אנחנו מידרדרים לעבר מותנו המשוער.

בסוף נתקענו בשיח
(ברוך השם!)


מה שמזכיר לי פעם אחרת
שבה אני ואיזה בחור
נסענו לנו לחוף געש
נטול המצילים
לטבול בסטייל.

ובשלב מסויים הוא נותר על החוף
לעבוד על השיזוף
בזמן שאני,
שאינני יודע לשחות,
שכשכתי לי במים.

ואז החלה גאות
ונקלעתי לנקודה בעייתית.
ובעודי מנתר על בהונותיי,
מנסה לשמור על ראש מעל המים,
חשבתי לעצמי
שזה ממש מביך 
לצעוק הצילו.
(נו, הייתי צעיר וטיפש)

כתוצאה מכך
כל מה שהייתי מוכן לצעוק
לעברו של הבחור
זה את שמו -
ניררררררררררררררר
ניררררררררררררררררררר.
ולנופף בידיים.

והוא מצדו 
חייך לעברי
ונופף לי בחזרה 
לשלום.

בסוף ירדו המים.
(השבח לאל!)


בשלב מסויים
לקחתי קורס שחיה,
כי אנשים מבוגרים
אמורים לדעת לשחות.

אבל המורה היה מעצבן
אז התעקשתי 
שכל הקבוצה
תישאר במים הרדודים.

אני וארבעה פנסיונרים
משכשכים בעומק
של עשרה סנטימטרים,
ומתנגשים בילדים קטנים.

לא התקדמנו רחוק.

אז לקחתי עוד קורס
עם מורה חמוד
ואפילו הצלחתי לשחות
בעמוקים!
והיה כ"כ מרגש שבלעתי מים
אבל התעשתתי!
והגעתי עד לסוף הבריכה!

חבל שאחרי כמה שיעורים
טבעתי.
תוך כדי שגיליתי
שלמורה החמוד
יש כנראה בעיות שמיעה.

בסוף משו אותי.
(תודה לאל!)


נ.ב
במקרה הזה
תודה גם
למורה המעצבן
שזיהה ומשה.


קיץ זו עונה בעייתית. בפרט אוגוסט בתל אביב. חם לי. חם. לי. חם. ולח. אוי כמה לח. נורא.
ולכן מה מתבקש לעשות כשיש מליון מעלות ומיליון וחצי אחוזי לחות? נכון מאד. לטגן קציצות.
הפעם עם כרובית ותרד וללא גלוטן!

! אזהרת אתגר בסופר: לטבעונים – זרעי צ'יה ופשתן (וכאן אני מסביר למה כדאי לכם להשיג אותם)

רכיבים (כ-30 קציצות):
1 כרובית גדולה
1/2 ק"ג תרד (השתמשתי במחצית מהחבילות הגדולות שמוכרים בשוק)
1 בצל גדול (או 2 בינוניים)
2 כפות זרעי צ'יה
2 כפות זרעי פשתן (או 3 ביצים במקום הצ'יה והפשתן, אם אינכם טבעונים)
מלח ופלפל

מדריך קצר למטגנים המתחילים:
א.   אני מבקש למלא מחבת לטיגון חצי עמוק. כלומר שמן עד מחצית הגובה שלה. כן, זה נשמע לכם המון. אבל ככה מטגנים קציצות! אחרת הן יידבקו למחבת או סתם יהיו פחות מוצלחות. מותר לכם מדי פעם לחטוא באוכל מטוגן.
ב.   תערובת הקציצות צריכה להיות יבשה למדי לפני שמוסיפים צ'יה ופשתן / ביצים. חייבים לסחוט היטב את הכרובית והבצל כדי שזה יעבוד. קצת טרחה, אני יודע – אבל זה שווה!
ג.   אם בכל זאת יצא רטוב מדי – אפשר להוסיף קצת פירורי לחם. איך יודעים? מטגנים קציצת נסיון – אם לא התפרקה – הידד לנו!
ד.   הקציצות האלה רכות מאד ולכן אל תעשו אותן גדולות מדי (למרות הפיתוי לסיים ככה יותר מהר). אני עשיתי אותן דסקיות שטוחות בקוטר של 2 ס"מ בערך.
ה.   מניחים את הקציצות רק כשהשמן ממש ממש רותח.
ו.    הטיגון של הקציצות לוקח זמן. תניחו אותן בשמן הרותח, ולכן תעשו משהו. עשנו סיגריה. שטפו את הכלים שעשיתם. זה לוקח כמה דקות טובות, שבהן אין טעם שתגעו בקציצות. רק כשהן השחימו יפה, הופכים אותן.
ז.   הופכים עם 2 מזלגות ומעבירים לנייר סופג
ח.  בגלל שהקציצות האלה רכות, לא נראה לי שהן ישרדו יפה בישול ברוטב, אז אל. אין סיבה גם.
ט.  אל תיבהלו מהחפירות שלי. כולה קציצות. גם אם הן ייצאו מכוערות, אתם מהממים שהשקעתם. ורוב הסיכויים שהן בכל זאת טעימות.

אופן ההכנה:
1.  מפרקים את הכרובית לפרחים. מניחים בסיר, ממליחים וממלאים במים רותחים. מבשלים כרבע שעה עד להתרככות.
2.  מפרידים את עלי התרד מהגבעולים, שוטפים היטב, ומנערים נוזלים. קוצצים במעבד מזון (גם בסכין הולך, אבל דק) ומעבירים לקערה גדולה.
3.  קוצצים את הבצל דק – הכי קל במעבד מזון. סוחטים היטב מנוזלים! היטב! ואז מעבירים לקערה.
4.  מסננים את פרחי הכרובית, מצננים (אני דחפתי לפריזר בזמן שקצצתי את יתר הירקות), ומועכים היטב עם מועך פירה. סוחטים היטב! (אם תטחנו אותה במעבד מזון, יהיה קשה לסחוט נוזלים, ולכן עדיף המועך) ומעבירים לקערה.
5.  מתבלים במלח ופלפל ומערבבים.
6.  בגרסא הטבעונית:
6.1. טוחנים שתי כפות צ'יה, מעבירים לקערית נפרדת, שופכים 8 כפות מים חמים ומערבבים עד שהעיסה נהיית צמיגית, ואז מעבירים אותה לקערה עם יתר הרכיבים.
6.2. טוחנים 2 כפות פשתן ושופכים ישירות לקערה של העיסה.
בגרסא הצמחונית:
6.3. מוסיפים את הביצים לעיסה
7.  ממלאים מחבת בשמן לטיגון חצי עמוק (כבר דיברנו על זה..)
8.  כשהשמן רותח – אבל ממש רותח - יוצרים קציצות בידיים ומניחים במחבת.
9.  ממתינים שהן ישחימו – קחו את הזמן. זה לוקח זמן. אחרי שהשחימו יפה יפה מצד אחד, הופכים ומטגנים את הצד השני.
10. מעבירים את הקציצות לנייר סופג. 

יום שני, 4 באוגוסט 2014

ספגטי-ללא-ספגטי עם פטריות


כנצר למשפחה של מתולתלים
אני יודע
שרעמה מפוארת
יכולה להיות נשק אימתני
אך גם עקב אכילס.

כשהיינו ילדים
מדי יום
אני ואחותי המקורזלת
הלכנו מכות
(לא, כי אתם רק ניגנתם על פסנתר
וקראתם ספרות אנגלית),
וכל ריב הסתיים
כשאני אחזתי בקרזוליה
והיא בתלתליי
עד ששנינו נאלצנו לשחרר 
בו זמנית
שלוש..
שתיים..
אחת..

מאז עברו 
שנים ארוכות של ריסון,
שבהן הליפה הסוררת
הוחלפה בתגלחת מאופקת.

עד שמצאתי אהבה.

עכשיו, יש כאלה
שבזוגיות
סופסוף מפסיקים לעשות רגליים
או מורידים הילוך בחדרכושר.

אני
הרגשתי שזה הזמן
לתת לתלתלים שלי
ד ר ו ר.


והיום אני יודע,
קונטרול פריק שכמותי,
שרעמת תלתלים
היא בעיקר תרגיל עצמי
בשחרור שליטה.

אתה קם בבוקר
עם כדור צמר ענוג
מהודק לראשך.
אבל עד שתגיע לאוטובוס
ייצאו לך קפיץ מצד ימין
ותפרחת משמאלך.

אז מה?
לא תמיד הכל
חייב להיות כל כך
מ א ו ר ג ן .

ונכון, אני גם יודע,
יש חומרים ותכשירים,
שיכולים לסדר יפה יפה
את כל העניינים.

אבל למה לרסן שוב את התלתלים,
כשהם מלמדים אותי
לקח כל כך חשוב
על החיים?*

* ובכל זאת, אחת לשלושה-ארבעה חודשים, כשאני מתחיל להידמות יותר מדי לקראסטי הליצן, אני מסתפר קצר ומאתחל את התלתלים. כי יש גבול עד כמה היפי-משחרר אני יכול להיות. קצת סדר צריך שיהיה.


דלעת ספגטי* מכירים? זו דלעת שאחרי אפיה/בישול קצר, התוכן שלה מתפרק לאטריות דקיקות. כאלה שאפשר להכין מהן ספגטי-ללא-ספגטי. או כפי שכינתה אותן ידידה שלי: גלאס נודלס מרוקאיות (אף כי אני לא בטוח אם דלעת היא יותר מרוקאית, תוניסאית או טריפוליטאית. קטונתי).
ומהי באמת דלעת ספגטי, אם לא דלעת מלאה בתלתלי זהב?! ממש כמו דוד המלך, שעל שמו נקראתי אני (בצורה עקיפה. רשמית זה על שם סבא של אבא שלי). הידד לי על הקישור הצולע בין הפוסט למתכונו!
הפעם שידכתי לספגטי את השילוב המנצח של פטריות-כוסברה-עגבניות מיובשות. כי פטריות לא חייבים לשדך לשמנת.

* בדלעת ספגטי נתקלתי רק בשוק הכרמל. גרוע מכך, המוכר בדוכן הדלעת אמר לי בשישי האחרון שהעונה של דלעת הספגטי הסתיימה, אף שהיו לו עוד כמה טריות למכור. אז אני מחזיק לכולכם אצבעות שעוד יש שם כמה דלעות. אחרת נחכה לשנה הבאה.

רכיבים (4 מנות):
1 דלעת ספגטי
1 סלסלת פטריות יער/שמפיניון
10 עגבניות מיובשות
חופן עלי כוסברה
3 שיני שום
1 בצל אדום גדול (אפשר גם לבן במקום)
שמן זית
מלח ופלפל
1/3 כוס מים

אופן ההכנה:
1.      מחממים תנור ל-200 מעלות
2.      חוצים את הדלעת לאורכה ומרחיקים את הגרעינים.
3.      מניחים את חצאי הדלעת בתבנית (הצד החתוך כלפי מעלה) ואופים 35 דקות.
4.      קוצצים את הבצל גס ומטגנים להזהבה בסיר רחב
5.      קוצצים את השום (לגפרורים), הכוסברה (דק) והפטריות (לחתיכות גדולות). מוסיפים לסיר ומטגנים מכוסה (כדי שלא יתייבש) במשך כמה דקות. מפעם לפעם מערבבים, עד שניכר כי הפטריות התבשלו.
6.      אם אין בכלל נוזלים – מוסיפים שליש כוס מים ומערבבים. זה לא צריך להיות מרק, רק שיהיה מעט נוזל. מכבים את האש.
7.      מוציאים את חצאי הדלעת ומצננים מעט.
8.      לוקחים מזלג וגורפים החוצה את שרוכי הדלעת לסיר. מערבבים ומגישים.