יש כאלה
שחולמים שאחרי הצבא
הם יעשו טיול גדול,
או יירשמו לתואר,
או יפתחו עסק.
(מי אתם,
האנשים שחולמים לפתוח עסק עוד בתיכון?
אתם גורמים לכולנו
להיראות רע)
לי היה ברור
שכשהתיכון ייגמר,
והצבא ייגמר,
אני אעבור לתל אביב,
ואתחיל את החיים שתמיד חיכו לי.
לא משהו גרנדיוזי.
לשכור דירה,
למצוא איזו עבודה,
ובתל אביב הגדולה
אני אמצא אהבה.
אחרי הכל,
היה לי ברור
שבחור כלבבי
אני לא אמצא
במכולת של חגי במושב.
ואז השתחררתי מהצבא,
ולא ידעתי
מה איך מאיפה מתי.
ובמשך חמישה חודשים
פחות או יותר
בהיתי בקירות,
מנסה להבין
איפה הקצה חוט
לחיים שתמיד חיכו לי.
בסוף אחותי מצאה לי עבודה
ואחי דאג לי לדירה
ואני הרגשתי
רע רע רע
כי איזה מין בנאדם אתה
שלא מסתדר בלי עזרה?
וביומולדת 22 שלי
הגרוע מכל קרה.
איבדתי את הקול שלי.
ונלחצתי נורא.
כי איך אמצא ככה אהבה?
אם לא אוכל להקסים אותם
למוות,
איזה נשק יש לי?
הרי הבטן שלי כבר מזמן לא
שטוחה!
יש כאלה
שמתגעגעים לשנות העשרים
שלהם,
או לשנות התיכון
או לתקופת הצבא.
(מי אתם,
האנשים שמתגעגעים לצבא?
אשמח להבין.
תודה)
אבל אני אישית,
שזוכר כמה סתום הייתי
בכל תקופה ותקופה
(ואולי סתום זו קצת הגזמה)
מאמין בלב שלם
שזיקנה זו ברכה.
(וכן, ייתכן שבאומרי זיקנה
על גיל 33
אני מעיד שיש בי עדיין סתימות קלה)
היחסים עם הבטן-הלא-שטוחה שלי ידעו (ויודעים) עליות ומורדות לאורך
השנים. שזה קצת מצחיק כי תמיד חיבבתי יותר את הבחורים שיש להם כרס קטנטנה.
באחת מהפעמים שניסיתי להבין מה יכולה להיות הסיבה לקיומה, הגעתי
למסקנה שאולי זה לא חכם לאכול כל בוקר עם שני כריכים (קטנים!) עם טחינה גולמית. אז החלופה המבריקה שלי היתה ממרח קישואים ביתי! ובואו נניח לרגע לעובדה שמכינים אותו
בטיגון.
רכיבים:
2-3 קישואים
3 גבעולי סלרי כולל העלים
1 בצל גדול
כורכום
מלח ופלפל
שמן זית (או רגיל) לטיגון
אופן ההכנה:
1. קוצצים בצל ומטגנים עד שהוא נהיה שקוף.
2. קוצצים את הסלרי ומוסיפים למחבת.
3. קוצצים את הקישואים דק דק ומוסיפים למחבת
4. מוסיפים תיבול, מערבבים ומכסים.
5. מבשלים כ-5 דקות, תוך כדי ערבוב אחת לדקה, שלא יידבק.
6. אחרי שהירקות מתרככים, לוקחים מועך-של-פירה, ולוחצים אותם במחבת, כדי
שיגירו את הנוזלים שלהם.
7. ממשיכים לבשל בערבוב, עד שהנוזלים נספגים.
8. מעבירים למעבד מזון וטוחנים למרקם חלק.