קיש סלק וארטישוק ירושלמי טבעוני

קם אדם בבוקר ומחליט לאפות קיש,

נכנס למטבחו ולובש סינרו חיש.

בוחר לו ירקות בשמחה וצהלה,

אך לקארמה הנקמנית יש תוכניות משלה.

וכך קרה ש

הפלתי את המכסה של מעבד המזון,

וכשבחנתי מקרוב נראה שלא קרה אסון.

כל כולה חתיכונת קטנה נשרה,

דפיקה קטנטנה, שומדבר לא קרה.

פחח, אז זהו שלא

כשניסיתי להפעיל את המעבד בשביל הקיש,

גיליתי כי גורלי מר ומזלי ביש.

החתיכה שנשרה קטנטנה, אך תפקידה מכריע.

היא נועלת את המכסה, ובלעדיה המעבד לא מתניע.

יופי קארמה, אבל מה עשיתי רע?

שולי הבצק כעורים

תקרית המעבד אינה היחידה בזמן האחרון,

כל מיני חפצים מסביבי חווים אסון אחר אסון.

אז אני מפיל חפצים סדרתי, זה נכון,

אבל אני לא המקור לכל התלאות במזרח התיכון!

מה, לא ככה?

ותמיד קיוויתי שעל יכולת מוטורית עלובה,

אוכל לפצות בכוח האהבה:

אני מפיל דברים, אך גם אופה, כובס ומבשל,

ובתמורה בן זוגי ישדרג ויחליף, יעדכן וישכלל.

אבל לא תמיד זה מצליח

והייתי צריך לצופף עוד פרוסות סלק

לפעמים קארמה או כוחות האופל גוברים,

בדיוק כשאתה צריך להשתמש בכל מיני דברים.

למשל כשאתה בא לפרסם בבלוג פוסט חדש,

אבל עורך התמונות החליט שלא בא לו לעבוד ממש.

עורך זו תוכנה, לא בן אדם, כן?

או כשמצלצל אליי מישהו בעניין בהול,

והטלפון שלי מחליט שהגיע זמן אתחול.

אני זועק "הלו" נואש, ובקולי מחנק,

אך הצג כבר חשוך ובן שיחי נותק.

אוף.

וכן, אני יודע, כל אלו צרות של עולם ראשון,

אבל צרות הן צרות ואסון הוא אסון!

ואל נא תאמרו: הבט על חצי הכוס המלאה, בחור,

כי אם תביאו לי כוס, אני אפיל גם אותה.

נו, ברור.

אבל יאללה יאללה, זה ממש טעים

הקיש הזה נולד מתוך הרצון א. להכין קיש ב. על בסיס שמן זית ג. עם מה שיש במקרר.
הבצק הפריך המבריק שלו הומצא ע"י הילה-"ביסים"-קריב. הוא מכיל מעט שמן זית במקום המון חמאה / שמן קוקוס כמקובל, והוא נוח לעבודה גם אתם כמוני - שונאים לעשות בצק פריך.
המלית היא אלתור שלי, אבל שימו לב להערות בסוף המתכון, שיאפשרו לכם גיוונים - במיוחד אם אתם לא אוהבים סלק וארטישוק ירושלמי.

רכיבים (לתבנית פאי "24):

לבצק:

1/4 1 כוס קמח (אני שמתי חצי מלא חצי לבן)

1 כפית מלח

1/4 כוס שמן זית

6 כפות מי קרח

למלית:

4 יח' ארטישוק ירושלמי

2 בצלים גדולים

עלי טימין טרי מ-4 ענפים קטנים 

גרידה מלימון שלם

2-3 סלקים בינוניים

אופן ההכנה:

מכינים בצק:

1.   בקערה מערבבים את הקמח והמלח

2.   יוצקים את השמן לקערה ולשים בידיים עד שכל התערובת נהיית גרגירית

3.   מוסיפים מים  ולשים עד שנהיה גוש בצק אחיד (במתכון המקורי נדרשו 3 כפות. אני הוספתי כפול כדי להגיע לתוצאה הרצויה. מציע שתתחילו עם 3 כפות, ותראו כמה עוד נדרש לכם)

4.   עוטפים בניילון נצמד ומניחים לחצי שעה.

מכינים מלית:

5.   מקלפים את הארטישוקים ומבשלים בסיר עם מים רותחים עד להתרככות (כעשרים דקות)

6.   קוצצים את הבצל ומטגנים במחבת עם שמן זית עד להזהבה/השחמה.

7.   במעבד מזון טוחנים את הבצל המטוגן, הארטישוקים, הטימין וגרידת הלימון למחית.

מתקינים את הקיש:

8.   מחממים תנור ל-200 מעלות

9.   מרדדים את הבצק על משטח מקומח

10. מרפדים את תבנית הפאי בבצק ודוקרים אותו במזלג

11. אופים את הקלתית (כלומר הבצק) במשך 10 דקות

12. מוציאים את התבנית ומנמיכים את החום של התנור ל-170 מעלות

13. מורחים את המלית על הקלתית ומפזרים אותה בצורה אחידה

14. מקלפים את הסלקים ופורסים אותם לפרוסות דקות (הכי קל במעבד מזון עם להב לפרוסות)

15. מסדרים בצפיפות את הפרוסות על גבי המלית. שימו לב שאחרי האפייה הפרוסות מתכווצות, אז תרגישו חופשי לדחוס מלא פרוסות סלק

16. אופים במשך 45 דקות

הערות:

א. אני תכננתי במקור שהקיש ייצא יותר ארטישוקי בטעמו, אבל לא היו לי מספיק ארטישוקים, וזה היה חג, ובמרכולים לא היו ארטישוקים. לכן – אם אתם בעניין, אפשר לעשות כפי שתכננתי במקור – להכפיל את הארטישוקים מ-4 ל-8, ואז להפחית את הבצל מ-2 ל-1. כך או כך - זה ייצא טעים.

ב. לא אוהבים סלק או ארטישוק ירושלמי? אפשר להחליף אותם בכל מיני ירקות שורש, למשל בטטה או גזר ואפילו קולורבי (למרות שאני חושש שבקולורבי ספציפית אולי יהיו יותר מדי נוזלים, ואז תצטרכו לאזן עם פירורי לחם או קורנפלור, נגיד).

ג. אם יש לכם רק תבנית בגודל "26 או "28 (כמוני!) – הכל בסדר, פשוט ייצא לכם קיש נמוך יותר

לזניה טבעונית ללא גלוטן עם פטריות, מנגולד וגבינת קשיו

שוב נתקעתי.

היום רציתי לדבר על

גבריות ונשיות

ולהביא:

תובנות מעמיקות

+

נסיון חיים עשיר

+

קריצה קטנה בסוף.

אבל נתקעתי.

אני תמיד טיפה חושש

כשיוצא לי פוסט

קצת כבד או רציני.

כי הומואים אמורים להרים!

ומזרחים עושים שמח!

אז למה אני לא

בא בצהלולים?

אז כתבתי משהו רציני

ולא הייתי מרוצה.

וניסיתי ושכתבתי,

וניסיתי ונתקעתי,

והחלטתי לאתחל.

ובמקום זה

לכתוב פוסט- מטא.

הכי קל!

פוסט שבו אקונן

על כמה קשה היה לכתוב הפעם

ובתור הומו מזרחי

ובלה בלה בלה.

ואז זה קצת הזכיר לי

את הפעם הראשונה

שהלכתי לפסיכולוג.

(הו, חזרתי לתוכן של ממש!)

הייתי שרוי אז ב

ה-משבר

של שנות העשרים לחיי.

שבור לב ומעוך

וזקוק לעצה טובה.

אז ביררתי דרך הקופה

(בכל זאת סטודנט)

והגעתי לאחד.

נרגש דפקתי על דלתו

נכון לעבור תהליך!

והוא פתח

הביט בי

ואמר

דודו?

כן..

קבענו ב-וחצי

כן...

זה עוד שלוש דקות

כן...

אני צריך שתמתין.

טרק ולא יסף.

וכך עמדתי

שלוש דקות תמימות

בחדר המדרגות

מול דלת סגורה.

ואז

כשהתיישבתי והתחלתי לדבר

כ-ל השיחה

נסובה סביב

הדחייה שחוויתי

במעמד הדלת.

ב ן – א ד ם !

אני בעיצומו של

מ ש ב ר   ה ע ש ו ר !

אני-שבור אני-מעוך.

ואני משלם לך עכשיו

מ א ה  ו ש י ש י ם   ש ק ל  ל ש ע ה

כדי לדבר על זה ש

א-ת-ה

לא היית נחמד אליי

לפני חמש דקות!

ואני בקושי זוכר איך קוראים לך!

ואני בעיצומו של משבר העשור!

האם כשאתה הולך לרופא

בגלל בעיות בגב,

הוא בועט לך ברגל

ואומר:

"בוא נדבר על הרגל שלך"?

לא חשבתי.

אתם עשויים לחשוב שגם הלזניה שלי סובלת ממשבר זהות. זו לזניה שאין בה דפי לזניה, עם גבינה שאיננה גבינה. אבל היא יודעת טוב מאד מה היא! היא לזניה (טעימה!) והיא לא מתנצלת על זה!

אז איפה היינו? היום נכין לזניה מדפי אורז (כך שאין בה גלוטן!) עם גבינת קשיו (שזה טבעוני!) עם פטריות ומנגולד ועם רוטב פלפלים, שכדאי מאד שתישאר לכם ממנו שארית אח"כ.

דיסקליימר (יעני כוכבית):

אמת. במתכון הנוכחי יש קצת טרחה. אבל! שווה לפצל את ההכנה על פני יומיים ולהכפיל את כמויות הרוטב והגבינה. שניהם ישמשו אתכם במליון דברים אחרים (פיצה, ממרח לסנדביצ'ים, תחליף קטשופ, רוטב לפסטה ומה לא). 
מבטיח לכם שזה שווה! חוץ מזה שעכשיו זו עונת החגים, כך שיש לכם קצת זמן פנוי, לא?

* * ש נ ה   ט ו ב ה ! * *

רכיבים (לתבנית פיירקס גדולה 23X35):

1 חבילת דפי אורז בגודל 22X22 (תזדקקו רק למחציתה)

2 סלסלות פטריות חורש (נקרא גם בייבי פורטבלו. אפשר גם שמפיניון במקום)

1 חבילת עלי מנגולד

לגבינת קשיו:

1 כוס קשיו טבעי (אני קונה בשוק לוינסקי במשקל, ויש שם קשיו שבור בחצי מחיר)

1/2 לימון

1/2 כפית מלח

1 כף  שמרי בירה (ממש אופציונלי)

לרוטב הפלפלים:

5 פלפלים אדומים גדולים

3/4 ק"ג עגבניות שרי (או 4 עגבניות רגילות)

3 שיני שום

1/2 פלפל ירוק חריף (אופציונלי)

שמן זית

אופן הכנה:

1.  משרים את הקשיו במים ל-12 שעות לפחות

מכינים את הרוטב:

2.  מחממים תנור ל-200 מעלות

3.  חוצים את עגבניות השרי לחצי (עגבניות רגילות לחתוך לרבעים). מעבירים לקערה, מוסיפים 2 כפות שמן זית ומלח ומערבבים

4.  מניחים בתבנית על נייר אפייה את העגבניות כשצידן החתוך כלפי מעלה ואת הפלפלים.

הערה לגבי הפלפלים – אמת, אם תחתכו את הפלפל לחצאים, הקלייה תהיה זריזה יותר. מאידך, קליית הפלפלים בשלמותם תשאיר לכם גם מיץ פלפלים שבו אפשר להשתמש. אז אני מעדיף להשקיע זמן ושיהיה לי מיץ. ובפרט במתכון הזה.

5.  אופים חצי שעה על טורבו-גריל. אחרי חצי שעה הופכים את הפלפלים וממשיכים עוד חצי שעה. אל תפחדו אם העגבניות קצת נשרפות – זה טעים.

6.  מעבירים את הפלפלים (בלי העגבניות) לשקית ניילון וקושרים – ככה הם יזיעו קצת ויהיה קל לקלף מהם את הקליפה.

7.  בתוך קערה פותחים את הפלפלים – וזאת במטרה שמיציהם יישפכו לקערה – מקלפים ומרחיקים גרעינים. אם בתוך השקית נקוו מיצי פלפל – תצרפו אותם לקערה!

8.  מעבירים לבלנדר את הפלפלים, העגבניות, שיני שום, פלפל חריף (רק חצי, כן?) ומלח. טוחנים למרקם חלק. מעבירים לצנצנת ושומרים במקרר.

ל מ ח ר ת !

מכינים את המלית:

9.  מכינים את גבינת הקשיו: מסננים את הקשיו ממי ההשריה, וטוחנים במעבד מזון עם מיץ מחצי לימון ומלח (ושמרי בירה, אם בא לכם. ממש אופציונלי).

10. מפרידים בין הגבעולים לעלי המנגולד.

11. קוצצים את הגבעולים ומטגנים במחבת גדולה.

12. חותכים את הפטריות לחתיכות גדולות ומוסיפים למחבת. אם צריך – תוסיפו שמן. מטגנים כחמש דקות

13. קוצצים את עלי המנגולד ומעבירים למחבת. מבשלים עד שהנוזלים מצטמצמים לגמרי (אם נהיה ממש מרק, אפשר פשוט לשפוך את הנוזלים בזהירות, כמו שאני עשיתי).

14. מסירים מהאש ומוסיפים את גבינת הקשיו (אם הכנתם כפול כמו שהצעתי – אז תערבבו רק חצי, כן?). מערבבים היטב

מרכיבים את הלזניה:

15. ממלאים קערה עם מי ברז פושרים (קערה כלשהי – לא תבנית הפיירקס של הלזניה)

16. מחממים את התנור ל-180 מעלות.

17. מורחים שכבה דקה של רוטב הפלפלים על תחתית התבנית של הלזניה

18. נוטלים דף אורז. טובלים אותו שלוש פעמים בקערה עם המים. בכל פעם טובלים ומוציאים, כלומר לא משהים יותר מדי זמן. אחרי הטבילה השלישית מחזיקים באוויר, כשכהידיים שלכם מחזיקות בשתי הפינות העליונות (כמו בתמונה השלישית למעלה). אם אתם רואים שהדף כבר לא נוקשה, אלא גמיש – הוא מוכן. הדפים הללו מתרככים די מהר – ועלולים גם להידבק לעצמם או אליכם – ולכן השיטה שהצעתי כאן מבטיחה שקט נפשי.

19. מניחים שכבה של דפי אורז על שכבת הרוטב הראשונה. מכיוון שדפי האורז דקים מאד, אני מכין שכבה כפולה (אבל מרטיבים כל דף בנפרד).

20. מעל שכבת דפי האורז מסדרים שכבה ממלית הפטריות (לי חצי מהמלית הספיקה לשכבה).

21. מורחים מעל שכבת הפטריות עוד שכבה מרוטב הפלפלים וחוזר חלילה.

22. סוגרים את שכבת המלית האחרונה בדפי אורז, עם רוטב פלפלים מעליהם. (שימו לב, אני לא חיסלתי את כל כמות הרוטב על הלזניה, כך שאם נשאר לכם עודף – אשריכם).

23. אופים במשך 20 דקות.

קראמבל שזיפים טבעוני עם בייגלה וטחינה

מאז שהתחלתי עם הבלוג

יש כלל קבוע שאומר

שככל שאשקיע יותר

בסידור של הרכיבים

לצילום של תמונת הפתיחה,

כך גובר הסיכוי

שהמתכון יילך לפח.

וכך גם היה

בשבוע שעבר,

כשהחלטתי

שלכבוד יום הולדתה

של חברתי הטובה

אכין עוגה יומרנית

עם שזיפים ופירורים

וקרם חלווה!

אז סידרתי את הרכיבים

יפה יפה במעגלים,

ומסביב פיזרתי באלגנט

שקדים על שקדים.

והייתי כה מרוצה מעצמי,

שהיה לי ברור

שעל היבריס משלמים.

זה התחיל בשכבת הבסיס:

קראמבל הבייגלה

הוכנס לתנור

וסירב להתגבש

לשכבה אחידה.

הכל בסדר.

לרגעים כאלה

שמורה המנטרה הידועה:

זה מה שיש,

ועם זה ננצח.

זה מה שיש,

ועם זה ננצח.

קרם החלווה נוזלי מדי?

נוסיף לו עוד שקדים!

הוא מתבלגן עם שכבת הפירורים?

נעשה פירורים בטעם חלווה!

בתערובת הפירות נוצרו גושי שמן קוקוס?

נאפה את הכל שוב!

שכבת הקראמבל מלמעלה הפכה לגוש בצק אחיד?

אז.. אז.. אז..

תסלחי לי מאד,

גיברת שכבת-קראמבל-של-מעלה.

אני שמח שהחלטת

שאת בעצם רוצה 

להפוך לבצק,

אבל אם היית 

אומרת את זה קודם,

הייתי פשוט משבץ אותך

במקום שכבת-הקראבל-של-מטה.

כי היא דווקא רצתה להישאר פירורים!

אני מדבר אל הקראמבל?

זה מה שיש,

ועם זה ננצח.

אז נוסיף עוד בייגלה,

ויהיו פירורים.

ראס-בין-עינו

יהיו פירורים.

בסוף תהיה עוגה.

ויותר מעוגה

יהיה לקח לחיים!

כרגע אני מתלבט בין -

אתה יותר מדי מסתבך עם דברים

לבין

אתה צריך ללמוד להירגע.

ותודה לשזיפים.

אז בסוף לא יצאה עוגה עם קרם חלווה, אלא קראמבל בשתי שכבות עם הרבה כאב ראש. אבל היה טעים! ותכלס, זה מה שכלת היומולדת ביקשה.

אבל בגלל שבכל מקרה הייתי צריך מתכון לבלוג, נדרשתי להכין אותו מחדש ולפשט אותו מעוגה יומרנית לקראמבל פשוט. ואז אורי קיבל קלקול קיבה (לא ממני!), כך שעכשיו אני תקוע עם מלא קראמבל (טעים!) ואוכל אותו לבדי פעמיים ביום, כי אוכל (טעים!) לא זורקים.

עכשיו, אם מישהו מכם מרים גבה לגבי בייגלה בקינוח - דעו שהתוצאה ממש לא מלוחה. זה בעיקר מחדד את הטעמים של הקראמבל. וגם טעמי החלווה/טחינה עדינים כאן ומורגשים בקטנה.

 !אזהרת אתגר בסופר: שמן קוקוס. בקראמבל קלאסי יש חמאה. בגרסא הטבעונית יש שמן קוקוס שמתנהג דומה לחמאה (מוצק כשקר, נוזלי כשחם). השמן אמנם קצת יקר, אבל הכמות במתכון אינה גדולה יחסית. 

חומרים לתבנית פיירקס גדולה (23X35):

(זה יספיק ל-10-15 מנות)

לפירות:

1 כוס סוכר

12 שזיפים גדולים

רבע כוס שמן קוקוס (במצב נוזלי. 2 כפות במצב מוצק)

1 לימון

לקראמבל:

2 כוסות בייגלה עם מלח (גפרורים או שמיניות קטנות)

1 כוס קמח

1/2 כוס סוכר דמררה (חום בהיר)

1 כוס שקדים (אפשר פקאן טבעי או לוותר בכלל)

1/2 כוס טחינה גולמית (אני השתמשתי בטחינה משומשום מלא)

1/3 כוס שמן קוקוס (במצב נוזלי. 3 כפות במצב מוצק)

אופן ההכנה:

מכינים את הפירות:

1.   חותכים כל שזיף ל-6 פלחים.

2.   שופכים את הסוכר לסיר נמוך ורחב (סוטאז') ומחממים עד שהוא נמס לקרמל.

3.   מוסיפים את השזיפים בזהירות לקרמל הרותח, ומערבבים בכף עץ לכיסוי הפירות בקרמל.

4.   סוחטים את הלימון ומוסיפים לסיר.

5.   מבשלים את הפירות על אש גבוהה ומפעם לפעם מערבבים. המטרה היא שהנוזלים יגירו מיץ ויתרככו. אל תתרגשו אם נהיים לכם גושי קרמל, הם יימסו בנוזלים הרותחים.

6.   כשרוב הנוזלים התאדו, מכבים את האש. מוסיפים שמן קוקוס ומערבבים היטב. מניחים להתקרר.

מכינים קראמבל:

7.   מחממים תנור ל-160 מעלות.

8.   במעבד מזון עם להב חד טוחנים דק את הקמח, השקדים והסוכר.

9.   מוסיפים את הטחינה ומפעילים את מעבד המזון לערבוב אחיד.

10. מוסיפים את שמן הקוקוס ומעבדים עד שנהיה גוש בצק רך.

11. מוסיפים את הבייגלה ומעבדים לפירורים. התוצאה תהיה פירורים שמנוניים שדבוקים זה לזה, אך מתפוררים בקלות.

12. מסדרים את הפירות המבושלים בתבנית הפיירקס.

13. מפוררים בידיים מעל הפירות את פירורי הקרמאבל.

14. אופים 20-30 דקות.

15. מגישים עם גלידה וניל או סורבה קוקוס.

אפשר לשמור את הקראמבל אטום בניילון נצמד במקרר ואז לאכול קר או לחמם שוב בתנור/טוסטר. לא במיקרו!